ביום רביעי, 27 בפברואר 2008, נהרג רוני יחיא מרקטת קסאם שנפלה במכללת ספיר. רוני היה סטודנט ללוגיסטיקה במכללה, בן 47 והותיר אחריו אישה וארבעה וילדים.
“הוא היה בן אדם מדהים. 8 שנים לא מצאתי בן אדם כזה, האמת גם לא חיפשתי”, מחייכת אלמנתו של רוני, אסתי יחיא. “קשה למצוא אנשים כאלה. תמימים וטובים, עם ערכים, יודע לכבד, ויודע לתת”. רוני נולד בבאר שבע וגדל במושב ביטחה הסמוך לאופקים. לאחר שירותו הצבאי עבר לרחובות, שם התחתן עם אסתי, שאותה הכיר עוד בימי התיכון. לשניים נולדו שני ילדים, ניב (27) וליטל (25). בתחילת שנות ה-90′ חזרו לביטחה, ולמשפחה הצטרפו קורל (23) ועידן (17). בביטחה המשיך רוני לעבוד בתור נהג משאית בטון עצמאי, אך עבודתו נקטעה לאחר כעשר שנים שבהן התמודד עם אי ספיקת כליות, עד שנאלץ לעבור השתלת כליה.
השיקום הארוך מההשתלה גרם לרוני לעזוב את המשאית ולמצוא נהג שיעבוד אצלו במקומו. “ואז הוא אמר לעצמו – טוב, תמיד רציתי ללמוד ועכשיו יש הזדמנות”, מספרת אסתי על הבחירה להתחיל בגיל 43 תואר ראשון. אחרי שסיים בהצלחה את מכינת 30+ של מכללת ספיר, החל רוני ללמוד במכללה לימודי לוגיסטיקה לתואר ראשון. רוני היה בשנה הרביעית ובסמסטר האחרון ללימודיו כשנהרג. “כל פעם הייתי מתקשרת להבהיל אותו. ‘התקשרו מבלינסון – הספירה נמוכה’, ‘תשב ליד חלון, כי חורף עכשיו ומשתעלים אז זה לא טוב בשבילך’. זאת הייתה הדאגה שלי, הכליות הכליות. מי חלם שהסוף יהיה מקסאם?” נזכרת אסתי. “אני מדברת עליו כל יום, שמונה שנים ואין יום שהוא לא בפה שלי. אומרים שהזמן מרפא, זה לא נכון”.
אופיו המיוחד של רוני, וייתכן שגם גילו, בידלו אותו מסטודנטים אחרים במכללה וקסמו לכל אחד. היו לו הרבה חברים מהלימודים שלהם הוא שימש דמות אב וכל המרצים הכירו אותו. “את לא מבינה איך הוא היה מאושר. ארבע השנים האלה עשו לו רק טוב”, מספרת אסתי. “החברים כתבו לי חוברת שלמה עם זיכרונות. הם כתבו שהוא תמיד עזר להם, מה שהוא ידע הוא היה חייב להעביר ולהנחיל כדי שכולם יידעו מה שהוא יודע. הוא נתן מעצמו”.
“באותו יום הוא הוריד אותי בעבודה, ולא יודעת למה רציתי לתת לו נשיקה”, משחזרת אסתי את היום שבו רוני נהרג. “אבל הוא ביישן כזה, הוא לא אחד שמתנשק ברחוב”. באותה התקופה נורו מידי יום מספר רקטות לעבר האזור. “כל פעם שאמרתי לו ‘תיזהר’, הוא אמר שהם צוחקים על המרצים שהם לא מהאזור אז הם מסתתרים”. הבשורה המרה לא איחרה להגיע, “אמרו לי שהוא יצא לכיוון החניה. הייתה הפוגה של כמה דקות בירי אז הוא יצא לברוח, התקדם לכיוון השער ושם נפל הקסאם, שלושה מטרים מרוני. בשש בערב הגיע קצין משטרה, הוא במקרה בן מושב, אמרתי לו, ‘בסדר, אתה לא צריך להגיד לי כלום’“. רוני הותיר מאחוריו משפחה מלוכדת ותומכת, “הגדול אמר לקטן – אל תבכה ליד אימא. מה זה הוא עוצר אותו? חודשים אני ועידן רק בכינו. אמרתי לו – אין דבר כזה לשמור בבטן, אסור! בוא נבכה ונבכה”.
משפחת יחיא הוזמנה לטקס הענקת התארים באותה השנה לקבל בשם רוני את התואר. “אני מאחלת לכולכם בהצלחה עם שלל האפשרויות החדשות שנפתחות בפניכם. הלוואי שתדעו היטב לנצלן ולחיות את חייכם בשלמות, כי זה הזיכרון הכי משמעותי”, נאמה אסתי בטקס.
בתמונה הראשית – אסתי יחיא, מחזיקה בספר זיכרונות וכתבות. צילום: ירדן לאור
