פעילי כחול לבן בכנס ברמת השרון שבוע שעבר. צילום: עמוד הפייסבוק של המפלגה

מ-35 מנדטים לאחוז החסימה: מי הם האנשים שיצביעו גם הפעם לכחול לבן?

מפלגת כחול לבן עברה את אחת התהפוכות המרתקות שידעה הפוליטיקה הישראלית. היום, שנתיים אחרי שפרצה לתודעה ונחשבה לאלטרנטיבה הגדולה לנתניהו, לא קל למצוא את מצביעיה הנאמנים. מה יש במפלגת כחול לבן עבור מצביעיה - ומאוכזביה?

"אין בן אדם אחר שאני יכולה להגיד עליו בפה מלא שאני מאמינה שעבורו, ישראל באמת לפני הכל", קובעת טל שלום, סטודנטית לתקשורת במכללת ספיר. "הרבה יכולים לגחך או לקרוא לי פראיירית, אבל בבחירות הבאות אצביע שוב לכחול לבן". המילים האלה שאומרת שלום היו נשמעות כמעט מופרכות רק לפני שנתיים, אז סחפה כחול לבן – מפלגה בראשית דרכה – יותר ממיליון מצביעים. עבור רבים, 35 המנדטים שקיבלה אז המפלגה היו פתח לשינוי, אלטרנטיבה לראש הממשלה בנימין נתניהו, ואיש לא היה קורא למי ממצביעיה "פראייר". שלוש מערכות בחירות מאז, נדמה שכחול לבן צללה כמעט הכי נמוך שאפשר – ומתנדנדת לפי הסקרים האחרונים באזור אחוז החסימה. כיום, לא קל למצוא אנשים שעדיין מכריזים בלי הסתייגות שיצביעו ביום שלישי כחול לבן.

עדן יונה, אף היא סטודנטית לתקשורת במכללת ספיר, היא אחת מאותם מצביעים. היא מספרת שהיא לא נוטרת טינה ליו"ר המפלגה בני גנץ על אחת ההחלטות השנויות במחלוקת בכהונתו הקצרה – הצטרפות לממשלת נתניהו בניגוד להבטחות. "הבנתי אותו. כל אחד מאיתנו היה פעם במצב שמישהו רימה אותו וגרם לו להאמין בדברים לא נכונים", היא אומרת ביחס להתחייבויות שנתניהו הפר כלפיו. "פגשתי את גנץ בשירות הצבאי שלי כשהייתי קצינה, ואני חושבת שהוא אדם ערכי ומנהיג חזק. אבל בשקט – הוא לא מוחצן". את נטישת המצביעים היא מסבירה בקמפיין הליכוד. "נתניהו והליכוד עשו לו דה-לגיטימציה, ואנחנו הציבור שלו נפלנו בפח", אומרת יונה. "ממפלגה שקיבלה 35 מנדטים הוא צנח לכלום, סתם בגלל מסע הכפשה".

אותיות המפלגה יתחלפו בבחירות הקרובות ל"כן". צילום: טל שלום

אך לא כולם רואים את כהונתו של גנץ באותה צורה. עמית (שם בדוי), סטודנט למדעי הרוח וניהול ארגוני בבית ברל, לא מנסה לייפות את המצב: "הוא סמרטוט ושקרן כי הוא בחר ללכת עם נתניהו למרות שהבטיח שלא יעשה את זה". לדבריו, ההחלטה להצביע לכחול לבן קמה ונופלת על ההתנהלות של גנץ, ולא על מצע המפלגה או חבריה. שלום אינה מסכימה. לדבריה, היא גאה בגנץ על הכניסה לממשלה. "היינו במצב חירום, צריך היה להעביר תקציב ולהקים ממשלה כדי לנהל את משבר הקורונה", היא אומרת בנחישות. "אם הוא לא היה נכנס לממשלת אחדות, סביר להניח שהיום היינו בבחירות שישיות".

גם עמית מודה שלמרות האכזבה, גנץ יצר בחודשים האחרונים קונטרה מסוימת לנתניהו ולליכוד וניסה לאתגר אותם. אך גנץ בעיניו עדיין לא ראוי להוביל את המפלגה. כשהוא מנסה לחשוב על אלטרנטיבה, הוא מציע את חילי טרופר – מספר שלוש ברשימה. "בעיניי הוא איש גדול עוד מתחילת דרכו. אם הוא היה בראש המפלגה הייתי מצביע להם בוודאות".

חוץ מהמשוכנעים והמתלבטים, היו מי שעזבו את גנץ הרבה לפני מערכת הבחירות הנוכחית. אחד מהם הוא ניקיטה אניסימוב, סטודנט לתקשורת ושיווק טכנולוגי במכללת ספיר, שצפה מראש את האכזבה מהמפלגה. הוא סיפר שהצביע לגנץ בסבב הבחירות הראשון, ומאז הצביע למרצ או לעבודה. "כחול לבן היו כוח פוליטי חדש שרציתי לתת לו צ'אנס", הוא מסביר, "אבל התאכזבתי לגלות שהם משחקים אותה 'ביבי 2' במקום להיות כוח אותנטי עם אג'נדה משלהם". הוא מספר שהמיליטנטיות היתה אחד הדברים שהכי הפריעו לו במפלגה. "בעבר אנשים חיפשו לראות רמטכ"לים, אבל היום מנהיג צריך גם למלא צרכים שקשורים לכלכלה וחדשנות – וגנץ לא שם", אומר אניסימוב.

ועדיין, הוא לא חושב שגנץ צריך היה לפרוש לגמרי. "הם בסדר גמור, פשוט לא מספיק טובים כדי להחליף את השלטון או לקבל את הקול שלי". שלום לעומתו, לא מרגישה שהקול שלה יהיה מבוזבז. "הוא ילך למפלגה שבראשה עומד קודם כל בן אדם. אני רוצה להיות גאה בבחירה שלי ולא לבחור רק כי 'אין מישהו אחר'", היא מסכמת.

סגור לתגובות.