לא כל מועמד לתפקיד באגודת הסטודנטים במכללת ספיר, שאפילו לא מתמודד לתפקיד יו”ר האגודה, מגלה שהוא נמצא במרכזה של סערה ציבורית, שחורגת הרבה מעבר לגבול המכללה. אבל זה מה שקרה לסלימאן אלתיהי, שהתמודד במסגרת רשימת “בשבילנו” על מקום בוועד האגודה בבחירות האחרונות.
ימים ספורים לפני שהחלה ההצבעה, פנתה תנועת הימין “אם תרצו” להנהלת מכללת ספיר בדרישה לפסול את מועמדותו של אלתיהי בטענה שהוא מסית ותומך בהשמדת ישראל.
הסיבה: פוסטים פרו פלסטיניים ואנטי ישראליים שפרסם בעבר. אלתיהי טען בתגובה כי את הפוסטים הללו העלה כשהיה בן 13 והדגיש שכיום הוא מתנער מהם. הסערה שפרצה לא הביאה לפסילתו ואלתיהי התמודד ונבחר לבסוף לוועד האגודה.
כעת, אחרי שאבק הבחירות שקע, הוא מגיב בריאיון ל”ספירלה” על הסערה, עונה על השאלות הקשות שהתעוררו ותוקף בחריפות את יריביו למרוץ.
אלתיהי (21) הוא סטודנט שנה ג’ במחלקה לניהול משאבי אנוש ובוגר תוכנית שער לאקדמיה, במסלול לימוד לעידוד ופיתוח מצוינות אקדמית בקרב צעירים בדואים. הוא גם חבר בתנועת ”עומדים ביחד”, הפועלת למען שותפות ערבית-יהודית ושלום וצדק חברתי וסביבתי. בנוסף, אלתיהי חבר בקבוצת חשיבה של סטודנטים וסטודנטיות ערבים במכללת ספיר, הפועלים לאתר בעיות ברחבי הקמפוס ולמצוא להם פתרונות יעילים.
לקראת מערכת הבחירות לאגודת הסטודנטים החליט אלתיהי להתמודד על מקום בוועד. לטענתו, שתי הרשימות היריבות – רשימת “תרימו” בראשות עדן יונה ורשימת “שקוף” בראשות איתי דקל – חיזרו אחריו וניסו לשכנע אותו לערוק מרשימת “בשבילנו” ולהצטרף אליהן: “אני ממש לא רוצה לצאת מתנשא, אבל הם ידעו מי אני וידעו שיש לי מלא כוח. יש לי חברים גם מהחברה הערבית וגם מהחברה היהודית”.
אלתיהי טוען כי אחת הרשימות, שבשמה הוא מסרב לנקוב, לא הסתפקה במילים: “אחת הרשימות ניסתה לקנות אותי, ‘הציעו לי תפקיד בשכר של ראש מדור באגודה, העיקר שאפרוש מהבחירות ולא אתמודד מולם”. לדבריו, זמן קצר לאחר שסירב להצעה התפרסמו הפוסטים ששיתף בעבר ותנועת “אם תרצו” דרשה לפסול אותו מהתמודדות. “הפיצו ברשתות שאני מחבל, שאני תומך טרור. זה ממש לא נכון! אבל כנראה שזה מה שרואים במועמד ערבי, ישר מחברים את הדברים האלה”.
אלתיהי: “אחת הרשימות ניסתה לקנות אותי. הציעו לי תפקיד בשכר של ראש מדור באגודה, העיקר שאפרוש מהבחירות ולא אתמודד”
יו”ר רשימת ”שקוף”, איתי דקל, אמר בתגובה לטענות כי “אכן הצעתי לו להצטרף אלינו בתחילת הדרך. שום דבר מעבר. אבהיר בצורה ברורה: לא הבטחתי לסלימאן שום תפקיד. כמו שלא הבטחתי לאף אחד תפקיד כזה או אחר. כל ההתנהלות שהוא ציין לא קשורה אליי או לדרך שניסיתי לייצג. אני נכנסתי למסע הזה כדי להביא סגנון אחר, פחות אגרסיבי, יותר אמפטי. מתוך אמונה שחייבים להכניס תוכן לאגודה, ולהפוך את הסגנון לקשוב לכולם. כל מה שקרה עם סלימאן אחר כך ציער אותי, גם בגללו אבל גם בגלל שהמשחק הפוליטי מאפשר התנהגות חסרת רחמים שכזאת. אסור שזה יהיה ככה”.
איתי דקל (רשימת “שקוף”): “הצעתי לסלימאן להצטרף אלינו בתחילת הדרך, אבל לא הבטחתי לו שום תפקיד”. עדן יונה (“תרימו”): “מעולם לא הצעתי תפקיד או תשלום בתמורה לכניסה לרשימה או לתמיכה”
יו”ר רשימת ”תרימו”, עדן יונה, מסרה בתגובה כי “בניגוד לרשימות אחרות, מעולם לא הצעתי תפקיד או תשלום בתמורה לכניסה לרשימה או לתמיכה. אני ממליצה לסלימאן ולחברי רשימתו להתחיל ולהתמקד בעבודה בעבור סטודנטים וסטודנטיות ופחות בפוליטיקה מיותרת והאשמות שווא. שיהיה לכולנו בהצלחה בהמשך הדרך”.
בין הפוסטים שפרסם או שיתף אלתיהי, ושהביאו לתלונה של “אם תרצו”, היו איור שבו נראית ילדה משליכה לתהום אישה בכיסא גלגלים לאחר שאמרה ש”ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון”; סטורי שמציג שלט שעליו נכתב “אתם לא יכולים להיות גם נגד גזענות וגם ציונים” – ופוסט שפרסם בזמן מבצע “צוק איתן” שבו הגדיר, בין השאר, תרחיש שבו “המוסלמים ניצחו ושחררו את אל-אקצא” כ”חלום יפה אבל כל כך רחוק אפילו מחלום”.
להגנתך, טענת שהפוסטים מגיל 13, אבל חלק מהתמונות ששיתפת היו סטורי. האפשרות לשתף סטורי היא טכנולוגיה שלא הייתה קיימת לפני שמונה שנים, כשהיית בן 13, אלא פיתוח של השנים האחרונות. כיצד אתה מסביר את זה?
“הסטורי עם האיור שבו אישה בכיסא גלגלים נזרקת לעבר התהום, לאחר שאמרה שישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, זה מם. אני יכול להגיד לך שכל מי שצחק על זה הם יהודים. זה מצחיק, משקף את הדעות שלי וזה משהו שאפשר להתווכח עליו. כמובן שמדינת ישראל היא דמוקרטית, אני לא יכול להתווכח עם העובדות. אבל זה משהו שנתון לשיח. ולא באתי להשמיד משהו או לחבל במשהו, ממש לא. זה השפיע עליי, לפני שבוע הייתי שבור וממש לא רציתי להגיע למכללה. אבל עברתי את זה”.
הדעות שלך השתנו מאז?
“ברור שהשתנה משהו. היום אני בן 21. כשהייתי בן 13 זה לא אותו בן אדם, הייתי מפוצץ בהורמונים. כפי שציינתי כבר, אני חבר בהנהגת עומדים ביחד, תנועה שדוגלת בשוויון ומאמינה ששותפות יהודית-ערבית היא הפתרון. כתבתי את פוסט התגובה לפרסומים כי גם אם זה לא אומר כלום, או לא רלוונטי בכלל, היה חשוב לי להשמיע את הקול שלי, להגיב. היה חשוב לי שיכירו אותי. מי שיש לו שאלות אליי אני מזמין אותו לדבר איתי, אין לי בעיה לשבת יחד לדבר בקפיטריה בבניין 4”.
כשאתה בוחר לשתף פוסטים שבהם ישראל מוצגת ככובשת או כ”תומכת בעושי עוולות”, זה נקרא “לא אומר כלום”?
”יש לי דעות שמאל, אני ממש לא מסתיר את זה. היום אני יכול להגיד לך שאני יותר מתון בדעות שלי, וכפי שכבר ציינתי, אני דוגל בשותפות ערבית-יהודית. היום אני חלק מהאגודה ובאתי לייצג את המחלקה שלי ולעבוד בעבור כל הסטודנטים, לא רק הערבים”.
במהלך הריאיון חולפים סטודנטים על פניו של אלתיהי ומברכים אותו על בחירתו לוועד האגודה. “זה היה צפוי”, אומר אלתיהי בחיוך, ”ידעתי שיצביעו לי הרבה אנשים. ראיתי את האהבה שאני מקבל מכל הסטודנטים, אבל במיוחד מסטודנטים ערבים”.
מה הדבר הראשון שבו תטפל במסגרת האגודה החדשה?
“פתיחת הקופי מדיה במכללה. אני גם מעוניין להקים תא משותף לקידום שיח ערבי-יהודי. בתור נציג החברה הבדואית באגודה, אדאג לכך שכל המידע שמוסרת הנהלת המכללה יתפרסם גם בערבית, כדי לשבור את מחסום השפה שעמו מתמודדים סטודנטים ערבים רבים. אחת הסיבות שבגללן החלטתי לרוץ לאגודה היא שראיתי סטודנט בדואי שהתקשה לנהל שיחה בעברית, למשל עם המזכירות. בנוסף, אפעל גם להוסיף קורסים בעברית לסטודנטים הערבים. נתתי את המספר שלי לכל הסטודנטים הערבים ואמרתי שאני פה לכל עזרה שתידרש. אנצל את המעמד שלי כדי לעזור להם, כי הם צריכים עזרה. יש מלא סטודנטים בדואים שנמצאים פיזית במכללה, אבל מבחינה אקדמית וחברתית הם לא בדיוק פה”.
