קולות ייחודיים ממלאים את חלל האולם. צלילי פיוטים, סלסולים ומגוון כלי נגינה נישאים באוויר; החל מכינור וגיטרה ועד לדרבוקה וקמנצ’ה. בין האולם הפורמלי ללבוש הצבעוני של חברי התזמורת ישנו איזון עדין ומדויק. קונצרט סיום הסמסטר של בית הספר ליצירה מסורתית-עכשווית המתקיים בקונסרבטוריון בירוחם מספק לנוכחים חוויה בלתי נשכחת.
בית הספר ליצירה פועל במסגרת ארגון “כולנא”, מיזם חברתי שמפעיל שני מסלולים – הראשון מתמקד במוזיקה מן המזרח והשני באומנויות מסורתיות, כגון אריגה, קדרות וקליעה. קובי יפרח, אחד ממייסדי התוכנית, מספר על הבחירה לעסוק באומנויות שנשכחו: “עליית המזרח התעסקה בלשרוד ונאלצה לזנוח הרבה מן התרבות שלה. הסטודנטים כאן מספרים את הסיפור של הקהילה המקומית דרך המוזיקה והאומנות”.
במקביל לפעילות בירוחם, פועלת שלוחה של “כולנא” – כולנו במרוקאית – גם במרקש שבמרוקו, ובין השלוחות כבר החלו להיערך חילופי סטודנטים.
המוזיקאי יאיר סיבוני, מנהל בית הספר, מסביר שהמיזם “מאפשר חיים בקהילה של אומנים וחיבור עם התושבים המקומיים”. הסטודנטים המשתתפים בתוכנית גרים בקרוואנים בירוחם ומשתלבים בפעילות חברתית בקהילה. כך, למשל, הם עוסקים במלאכה עם בני הגיל השלישי ומשתתפים בקבלת השבת במרכז המסחרי. “יש משהו במדבר השקט והנקי שמאפשר לך להיות עצמך”, מסביר סיבוני, “ולצד זאת להתחבר עם הזולת”.
“אמא שלי אמרה ‘אולי תבדוק במקום אחר’, אבל זה לא הרגיש לי נכון. פה יש אווירה של בית וכדי לחוות את התוכנית בשלמותה צריך לגור פה”
תוכנית “כולנא” מציעה לסטודנטים אפשרות ללימודי תעודה בלבד, למשך שנתיים. חלקם בוחרים לשלב את הלימודים עם קורסים במחלקה לתרבות, יצירה והפקה של מכללת ספיר, להמשיך ללמוד שנה נוספת ולקבל תואר אקדמי מהמכללה.
יניב יצחק, מנהל “כולנא”, מעיד כי רבים מן הסטודנטים נשארים לגור בירוחם: “הם בוחרים להגיע לכאן כי החוויה שמקבלים פה היא אחרת. מדברים פה שפה של ‘חכו רגע’, בלי למהר ולחיות כמו בטירוף התל-אביבי. יש פה חיים שלמים שעוטפים את הסטודנטים, זה מודל חברתי ויצירתי שמשלב בתוכו חיי קומונה, ארוחות שבת ופסטיבלים”.
עם סיום הקונצרט נותרים על שולחן הכיבוד מספר בקבוקי ערק ריקים שזכו לביקוש רב יותר מן הקפה המגורען המוצע לאורחים. הסטודנטים עומדים להמשיך למסיבה שתיערך בחולות המדבר ורועי ברוך, סטודנט במסלול “מוזיקה מן המזרח”, עוצר לצבור כוחות לאחר שסיים את תפקידו כנגן עוּד וקמנצ’ה. “כשהשתחררתי הייתה לי התלבטות אם לצאת לטיול אחרי צבא או לעשות את מה שאני אוהב – מוזיקה ערבית. נחשפתי לתוכנית של ‘כולנא’ וישר ידעתי שזה בשבילי”, הוא מספר. “ראיתי את המדבר, את השקט ואת החיים שיש פה. אמא שלי אמרה ‘אולי תבדוק במקום אחר’, אבל זה לא הרגיש לי נכון. פה יש אווירה של בית וכדי לחוות את התוכנית בשלמותה צריך לגור כאן”.
מכיוון החולות הסמוכים למגורים נשמעים הבאסים. כשמתקרבים לאזור מבחינים בצבעים העזים – אש בוערת, כוכבי המדבר ופניהם הצבועות של הסטודנטים. מטרים ספורים מהמדורה, בביתן עץ, מוגש אלכוהול לצד מרק חם המסייע לחוגגים להתמודד עם הקור העז שמאפיין את שעות הלילה במדבר. כך נראים החיים ב”כולנא”, נימה וחצי מהצל.
