כבר תשע שנים שאנדראה מונטנגרו פועלת לקדם את ההסברה הישראלית בארץ ובעולם, אך לרגע היא לא תיארה לעצמה שהמציאות הביטחונית בדרום הארץ, שעליה היא מרצה זמן רב, תגיע עד לפתח ביתה. זה קרה בעיצומו של מבצע “שומר החומות”, כשהוריה ישנו במקלט בבאר שבע. “היו הרבה אזעקות באזור והמצב רק החמיר. באותה תקופה, אמא שלי עברה ניתוח והם העדיפו להעביר את הלילה במקלט”, מספרת מונטנגרו. “בסביבות השעה שש בבוקר הוריי שמעו בום חזק ואבא שלי מיד הרגיש שהנפילה קרתה אצלנו בבית. לאחר מספר דקות הגיעו שוטרים וצוותי מד”א והם עלו במדרגות עד קומה 16 כי גם המעלית נפגעה. הבית היה מוצף מים, כל החפצים נהרסו. באותה התקופה בעלי ואני קיימנו סבב הרצאות בארצות הברית, בניסיון להשפיע על דעת הקהל ולגרום לאמריקאים להבין את המצב הביטחוני ששרר במדינה. לא אשכח איך פרצתי בבכי כשההורים שלי התקשרו לעדכן שהבית נהרס, לא האמנתי שאני לא שם איתם”.
מונטנגרו (25) עלתה עם משפחתה מארגנטינה בשנת 2003, כשהייתה בת 6, מתוך ציונות ואהבת הארץ. היא למדה עברית, התגייסה לצה”ל וכיום היא סטודנטית לתואר שני במקרא וארכיאולוגיה באוניברסיטת בן גוריון. כשהייתה בת 16 לקחה מונטנגרו על עצמה משימה: “תמיד בער בי הצורך להעלות את המודעות. אני מרצה בהתנדבות ומסבירה לאנשים שהדברים השליליים שהם רואים על ישראל בתקשורת העולמית או ברשתות החברתיות זו לא בהכרח האמת. אחד הפחדים המשמעותיים של הוריי לפני שעלו לארץ היה המצב הביטחוני. הם חששו מאוד מהשינוי ומהמעבר החד, אבל הרגישו שה’ קרא להם ושיש לו תוכנית עבורם בישראל. מאז מה שקרה ב’שומר החומות’ התחזקה בי עוד יותר האמונה שיש לי תפקיד חשוב למלא כאן בארץ ושעליי לשמור על המדינה במובן ההסברתי”.
ימים ספורים לאחר נפילת הרקטה, המשפחה חזרה לביתה ותיעדה את המבנה ההרוס. שתיים מהתמונות בולטות ומרגשות במיוחד. מונטנגרו עומדת יציבה ומחויכת, מחבקת את הוריה באותו המקום שמסמל עבורה חיים שלמים. באופן שראוי להערכה, ניתן להבחין בשלווה ובאופטימיות שמזוהה עימם ולהוקרת התודה שלהם על הקיים. “ההורים שלי היו קשובים מאוד להנחיות ולמרות המציאות הרגישה, השתדלו להתנתק מהפחד”, היא נזכרת בדמעות. “אחרי 19 שנים שאנחנו חיים כאן בארץ, אפשר לומר שהנס הזה הראה לנו שאנחנו חיים בארץ עם משמעות ומטרה. אנחנו מאמינים שה’ שומר עלינו”.
בעקבות האירוע, החליטו מונטנגרו ובעלה להגביר את מאמצי ההסברה: “הצגנו ברשתות החברתיות את התמונות הקשות של ההרס, וזה הגיע להמון אנשים טובים שדאגו לתמוך ולחזק אותנו. זה נכון שדברים פיזיים נפגעו, אבל ההורים שלי בריאים ושלמים וזה נתן לי הרבה כוחות נפשיים מרחוק. אין ספק שהכל היה עלול להיגמר אחרת”.
כשנכנסים לחשבונות האינסטגרם והפייסבוק שלה, אפשר להתרשם מאהבתה הגדולה לישראל ומדבקותה במטרה שהציבה לעצמה – להציג את פניה היפות של המדינה. לרשתות היא מעלה סרטוני הסברה מושקעים, תמונות מטיולים ברחבי הארץ ופסוקים מהתנ”ך. “מגיל צעיר הוצאתי כספים רבים על טיסות לצורך הסברה ישראלית למדינות שונות”, היא נזכרת. “בעקבות הקורונה עברנו למתכונת זום, צילמנו סרטונים ליוטיוב ופתחנו עמוד אינסטגרם ייעודי בשם ‘קול קורא‘, שבו ריכזנו את התכנים המקוריים שלנו. גם איוון בעלי ידע מגיל צעיר מאוד שהוא רוצה להקדיש את החיים שלו עבור ההסברה הישראלית”, מספרת מונטנגרו בגאווה. “הוא למד בבית הספר על ההיסטוריה של העם היהודי וכשהכרנו חיברנו את הידע הרחב שצברנו במשך השנים וגיבשנו יצירה אחת משותפת”. היא מדגישה כי את פעילות ההסברה הם מבצעים בהתנדבות מלאה, ומדי פעם מקבלים סיוע מתורמים פרטיים.
כחלק מפעילותה, מונטנגרו עונה לשואלים, מעמידה אנשים על טעויותיהם ומנסה להגן על שמה הטוב של המדינה. היא לא מתייאשת מתגובות עוינות וניכר בה שהיא מבינה היטב איך להעביר את המסר בצורה אפקטיבית ברשתות החברתיות. “אין לנו הרבה אופציות, סביבנו יש מלא אויבים ואנחנו חייבים לשמור על עצמנו”, היא מסבירה בלהט. “אנחנו לא מתייאשים מתגובות שקריות ולא מבוססות ונמשיך לערוך ימי תפילה בארץ ובעולם שבהם נתפלל על המדינה”. ההרצאות שלה ושל בעלה בספרדית אך מתורגמות לשפות נוספות ובהן אנגלית, גרמנית ופורטוגזית: “בכל מקום שאליו אנחנו מגיעים כדי להרצות דואגים לתרגם אותנו לשפת המקום”.
התפוח לא נפל רחוק מהעץ. מונטנגרו הלכה בעקבות אביה, חביאר, שעוסק בהסברה מזה עשור והספיק לערוך אירועים למען ישראל בכ-30 מדינות. הוא מקיים כנסים בנושאי אהבת וידיעת הארץ, מרכז ימי תפילה ומסביר על משמעותה של ישראל בתנ”ך. “בוער בליבי להגשים את דבר ה”, היא אומרת. “בספר ישעיהו פרק ס”ב נכתב ‘לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט’. אז אם אלוהים לא מפסיק, גם משפחתי לא תפסיק. נמשיך להתפלל יום ולילה עד שנראה את התוכנית שלו מתגשמת לטובה”.
למונטנגרו יש חלום להקים ארגון גדול בישראל, שאליו יוכלו להגיע צעירים מרחבי העולם בכדי להתנדב, ללמוד עברית, להכיר אנשים ולחוות את שגרת החיים כאן בארץ. “יש אהבה ענקית כלפי ישראל, כך שאנשים רבים מוכנים לעזוב הכל ולחיות כאן”, היא אומרת באופטימיות. “אני רוצה להיות גשר בין ישראל לשאר העמים, שיוכלו להתחבר, להכיר ולהיות פתוחים זה לזה”.
