“כל הזמן שאלו אותי, ‘למה את חיה פה בעוטף, איך את מגדלת את הילדים שלך עם כל האזעקות והטילים?'”, מספרת עדי רוזן (41) ממושב נתיב העשרה, “כל כך רציתי להראות שיש גם המון טוב על אף המורכבות הביטחונית שאנחנו חווים כאן כבר עשרים שנה”. וכך נולד הרעיון: להקים עסק לסיורים בשדרות, באשקלון ובנתיבות, שיתמקד באוכל ובתרבות של הערים הדרומיות. לפני שלוש שנים וחצי יצא לדרך המיזם של רוזן, “סיפור קולינרי”, שאותו היא מגדירה כשליחות: “בזכות האוכל, הסיפורים, המפגש עם האנשים והמוזיקה – אנשים מתאהבים בדרום”.
כל הידרדרות במצב הביטחוני או במצב התחלואה בקורונה עלולה להביא לסגירת המסעדות ולהשפיע מיד על עסק כמו שלך. איך מתמודדים עם זה?
“כתושבת העוטף אני מורגלת בשגרת חירום שמצריכה גמישות ותגובה מהירה לשינויים. דווקא מגיפת הקורונה גרמה לצמיחה הכי גדולה לעסק כי פתאום אין חו”ל ואנשים מחפשים פעילויות פה בארץ. זה מאלץ אותי בכל פעם להסתגל למציאות חדשה כזו או אחרת. אין ספק שהסיור מביא הרבה קהל וחשיפה ותורם להמשך פעילותן של המסעדות וחנויות האוכל בשדרות”.
הצטרפנו לסיור הקולינרי שעורכת רוזן בשדרות. סיור נמשך בין שעתיים וחצי לשלוש שעות ועולה 220 שקל לאדם. המבקרים עוברים בין מסעדות ואתרים קולינריים מיוחדים, ובין ביס טעים אחד למשנהו נהנים מסיפורים מרתקים של רוזן ושל הבשלנים השונים.
תחנה ראשונה: החומוס של טחינה
את הסיור אנו פותחים במסעדת “החומוס של טחינה”. תוך כדי התארגנות והגשת המנות לשולחן, רוזן מספרת על הפריחה שממנה נהנית שדרות בשנה האחרונה – מבחינת חינוך, בנייה, עסקים ו”גם ברמה הקולינרית”. את “החומוס של טחינה” פתח שי סיגל, קיבוצניק מכפר עזה, לאחר שחווה שברון לב בקרואטיה. חבר קרוב הזמין אותו לאכול חומוס באבו חסן, מוסד יפואי. אבל דווקא שם, ביפו, הגיע הרעיון לפתוח חומוסייה בדרום. המקום נפתח לפני כעשר שנים, ומאז התרחב לסניפים נוספים בבאר שבע, בתל אביב ובירושלים. “את המתכון לחומוס רק הבעלים יודע, אפילו לא העובדים”, אומרת רוזן. “הסוד האמיתי זה המון אהבה”. בזמן שאנחנו מנגבים את החומוס הנפלא, רוזן עורכת לנו חידון קצר על אמנים מוכרים שצמחו בשדרות, ובראשם קובי אוז, כנסיית השכל ולהקת שפתיים.
הכתובת: הרצל 51, שדרות.
תחנה שנייה: כפר הסטודנטים איילים
אחרי שניגבנו את הצלחות עד טיפת החומוס האחרונה, הגיע הזמן להמשיך לתחנה הבאה, שאמנם אין לה קשר לקולינריה אבל יש לה סיפור מאוד מיוחד. את דרכנו אליה מנעימים שיריהם של אמנים יוצאי שדרות. “איזה עולם איזה עולם”, שרים לנו קובי אוז וטיפקס בעודנו צועדים אל כפר הסטודנטים איילים, שהוקם בקיץ 2014, בעיצומו של מבצע צוק איתן. “התחנה השנייה היא כפר בלב שדרות שמייצג את הציונות של ימינו”, מסבירה רוזן. “המטרה של הכפר היא לאפשר לסטודנטים לקבל יחידות דיור בתמורה לשכר דירה נמוך ותרומה לקהילה. בגלל ביקוש רב ישנם סינונים מאוד קפדניים ולאחרונה הגדילו את הכפר”. רוזן מספרת על המציאות הלא פשוטה שעמה מתמודדים תושבי שדרות אבל מסכמת באופטימיות זהירה: “יש לי רצון להעביר סיור קולינרי בעזה אינשאללה״.
הכתובת: הרצל 3, שדרות
תחנה שלישית: פי-תסביך
אל המסעדה הבאה אנו צועדים לצלילי “אהלן וסהלן” של להקת שפתיים, מבלי לדעת שאנו עומדים לפגוש את חבר הלהקה, המוזיקאי חיים אוליאל, שהקים את מסעדת “פי-תסביך” ביחד עם אחיו מיכה ואביהם. לשולחן מוגש מרק חרירה נהדר, מלווה בלחם שום חם ורך, ואוליאל מספר לנו על המתכונים שעוברים במשפחה ועל בית הקפה שהיה לאביו עוד במרוקו.
הכתובת: הרצל 37, שדרות.
תחנה רביעית: המקלט של מיכה ביטון
עיריית שדרות, בשיתוף הקרן לפיתוח שדרות, מחדשת את המיגוניות המוצבות ברחבי העיר. כי אם כבר המציאות כפתה עלינו להיתקל במיגוניות הללו, לפחות שיהיו יפות לעין. הפרויקט מוקדש ליוצרים מוכשרים ילידי שדרות שהתפרסמו ברחבי הארץ ובעולם, מחזק את הגאווה המקומית ומספר את סיפורה המורכב של העיר באמצעות מוזיקה ואמנות. הממ”ד הראשון שחודש הוקדש לסולן וליוצר מיכה ביטון, ממובילי להקת “טאנארא”.
הכתובת: כיכר הנשיא, שדרות.
תחנה חמישית: לה בוריקה
אנו חולפים על פני המיגונית המוקדשת למיכה ביטון בדרכנו ל”לה בוריקה”, מסעדה שנפתחה לפני כחודשיים על ידי שני שותפים שלא מתגוררים בשדרות. אחרי סבב צ’ייסרים של ערק לימונים מתוצרת בית, רוזן מגישה לנו את מטעמי המסעדה. גולת הכותרת: קציצות טוניסאיות ובוריק, מאפה שעשוי מבצק דק המטוגן בשמן עמוק ובו ביצה, תפוח אדמה וקצת פטרוזיליה. וכן, זה טעים כמו שזה נשמע.
הכתובת: כיכר הנשיא 10, שדרות.
תחנה שישית: פאב שדרות ופיצה ארטישוק
כיכר הנשיא היא הלב הגסטרונומי של שדרות. בצמוד ל”לה בוריקה” יש עוד שני מוסדות מקומיים: “פאב שדרות” ו”פיצה ארטישוק” הידועים כמקומות בילוי פופולאריים. “בזכות המקומות האלה בעלי ואני הפסקנו לצאת לתל אביב”, מספרת רוזן בחיוך, “יש פה הכל”. זיו ושחף, שני השותפים, הפכו את האזור השומם לתוסס. הם חשבו על רעיון לאוכל מנחם של סוף היום והחליטו להגיש פיצות איטלקיות עם תוספות מיוחדות שהולכות מצוין עם הדרינקים שזורמים מהבר. לדבריהם, בכל ערב פוקדים את הפאב והפיצריה מאות לקוחות ונערכים בהם כ-100 אירועים בשנה בממוצע.
“אני יליד קריית גת, סטודנט לשעבר במכללת ספיר וחי בשדרות כשלוש שנים”, מספר זיו. “יש הרבה אוכלוסיות בעיר הזאת ואנחנו הצלחנו לקלוע לטעם של כולם. חגגנו את חג הסיגד, מדי פעם יש כאן הרצאות על הבר בנושאים מגוונים כמו סמים, מיניות, הקהילה הגאה ופוליטיקה. זהו מקום התכנסות לכלל תושבי האזור ואני גאה להיות חלק מהפסיפס הזה”. אנחנו טועמים פיצה טעימה עם בצל ופסטו לצלילי השיר “עשיתי” של ג’ימבו ג’יי, בוגר המחלקה לתקשורת במכללת ספיר.
הכתובת:
פאב שדרות: כיכר הנשיא 9, שדרות.
פאב ארטישוק: כיכר הנשיא 4, שדרות.
תחנה שביעית: פיצוחי דני סויסה
בשלב הזה אנחנו כבר מתחילים להרגיש די שבעים. אבל רגע, עוד לא סיימנו. רוזן לוקחת אותנו לפיצוחיה של דני סויסה, שם אנחנו טועמים ארבעה סוגי פיצוחים מיוחדים שאותם מכין סויסה בעצמו כבר מעל ל-25 שנה. “יש לי חידה בשבילכם”, קוראת רוזן, “ומי שעונה נכון יקבל מאתיים שקל – מהי הדרך הטובה ביותר לשמור על פיצוחים?”. כשאנחנו לא מצליחים לפתור נכון (ובצער מוותרים על הפרס), רוזן מסבירה שלאחר הקלייה מומלץ להכניס את הפיצוחים לשקית פלסטיק עבה ולשמור בתוך קופסה מפח. הנה, למדנו משהו חדש.
כתובת: כיכר הנשיא, שדרות.
תחנה שמינית: כנאפה על אוסול
בדרך לתחנה השמינית והאחרונה, בוקע מהרמקול של רוזן השיר “היינו עושים אהבה״ של כנסיית השכל. מתאבן מוזיקלי נהדר לקראת הכנאפה והבקלאוות שמציע “כנאפה על אוסול”. המקום המצליח נפתח לפני כשנה, על ידי משפחת מטר מנצרת. “זו משפחה מעוררת השראה”, מחמיאה רוזן.
כתובת: הרצל 36, שדרות.
זהו, אנחנו לא יכולים לדחוס עוד פירור. מפוצצים. רוזן מסכמת את הסיור על כוס תה מפנקת וסוקרת את התחנות שעברנו, בזו אחר זו. “חווינו איך הדור הצעיר בא ומחדש את פניה של שדרות, ונחשפנו לסיפורי הצלחה בתחום המסעדנות”, היא מזכירה לנו, “שדרות עיר מדהימה, יש כאן אוצרות קולינריים ממש מתחת לאף”.
להזמנת הסיור “סיפור קולינרי”:
טלפון: 054-2212646
דרך הפייסבוק – כאן
במייל: adirozen1710@gmail.com
