בחודשים האחרונים פועל מקום בילוי חדש בעוטף עזה – “קפה בסיבוב”, בית קפה קטן עם שאיפות גדולות. בית הקפה ממוקם באנדרטת “החץ השחור”, אתר זיכרון למורשת הקרב של הצנחנים בתקופת פעולות התגמול בשנות השישים. רבים באזור מכירים את אתר ההנצחה, לא בהכרח בשל הערכים שהוא מסמל, אלא בעיקר בשל התצפית המרשימה שיש ממנו על חלקה הצפון־מערבי של רצועת עזה.
בבית הקפה אני פוגש את חגי הורוביץ, בעל המקום ודור שלישי בעוטף עזה. סבא שלו היה בין מקימי קיבוץ דורות וההורים שלו היו ממייסדי קיבוץ כפר עזה. כשהורוביץ היה בן 18 הוא חלם לפתוח פאב באזור אבל לחיים, הוא מספר, היו תוכניות אחרות: “למדתי הנדסה, אחרי זה סיימתי גם תואר בחקלאות והפכתי לאגרונום. עבדתי בחברת ‘חישתיל’, באחת המשתלות הכי גדולות בארץ. לאחר מכן טסתי לאפריקה, ניהלתי בקניה משתלות ופתחתי עסק חקלאי משלי”.
הגעגועים לילדים ולמשפחה גרמו לו למכור לבסוף את העסק באפריקה: “חזרתי לארץ והתגרשתי על הדרך. התחלתי לעבוד כסמנכ”ל בחברת הקנאביס הרפואי ‘תיקון עולם'”. אבל החלום ההוא, מנעוריו לא הרפה, “ובגיל 50 הגיע הזמן להסתכן ולהגשים את החלום”, הוא אומר.
למה קראת למקום “קפה בסיבוב”?
“לפני 30 שנה, בדיוק באזור של אנדרטת החץ השחור, היה כביש שהתפתל בכ-90 מעלות. היינו תמיד אומרים שיום אחד נפתח פה פאב בסיבוב”. אז בסוף לא פאב, אלא קפה. גם סיבוב כבר אין, אבל אתם מבינים את הרעיון.
הורוביץ לא מסתפק בלהגיש קפה וארוחות קלות ללקוחותיו – ומתכנן להפוך את “קפה בסיבוב” לאתר תיירות של ממש.
מה עוד אתה מתכנן לעשות בבית הקפה?
“המקום הזה הולך להתפתח הרבה יותר. אני מתכנן להקים כאן גן אקולוגי, בהמשך נוסיף נחל קטן שיעבור. יש תכנון לפתוח פה אתר קמפינג בעוד כמה שנים. יש כבר אישורים, רק צריך להריץ את זה. אם יש סטודנטים שיש להם רעיונות איך להרים דברים – אני פתוח לכל הצעה”.
בינתיים, הורוביץ דאג להתאים את בית הקפה שלו לצורכי הסטודנטים הלומדים באזור: “יש כמה שולחנות, יש Wi-Fi, חיבור לחשמל ותאורה. אפשר ללמוד כאן ברוגע ובשקט”.
בית הקפה פועל משמונה בבוקר ועד שש בערב, אבל בזמן שאני לוגם בירה קרה ונהנה מסיפוריו של בעל הבית, מצטרף לשיחה חברו עוזי בר-און ומספר על יוזמה חדשה של שניהם: ערב אחד בשבוע, בימים משתנים, בית הקפה לא נועל את שעריו – ונשאר פתוח עד שלוש לפנות בוקר. תחת הכותרת “ערים בלילה”, מארח בית הקפה מפגש שמיועד לציפורי הלילה הקבועות של האיזור ולכל מי שמזדמן לסיבוב החץ השחור.
אם השם “ערים בלילה” נשמע לכם מוכר, קרוב לוודאי שזה בזכות עמותה בשם זה שעוזרת לחיילי צה”ל שחזרו משבי האויב ומתמודדים עם קשיים נפשיים, פיזיים וחברתיים – אך למיזם המפגשים הליליים של בר-און והורוביץ אין כל קשר לעמותה.
“הרעיון לקרוא למיזם שלנו ‘ערים בלילה’ בא ממני”, מסביר בר-און. “העור שלי, קשה לו מאוד עם השמש. עבדתי שנים תחת השמש הקופחת וכואב לי כבר להיות בשמש. אז בחרתי להפוך את השעון – אני ישן ביום וער בלילה. להפוך בין היום ללילה הייתה החלטה נהדרת. חשבתי על זה שאם אני ער בלילה, בטח יש עוד אנשים באיזור שערים בלילה ואין להם מה לעשות בשעות האלה. אז אם כבר אנחנו ממילא ערים, בואו ניפגש”.
לאחר השיחה עימם הייתי חייב לבוא ולראות מפגש אחד לפחות, וכך עשיתי. הגעתי למפגש השביעי של “ערים בלילה”. בסביבות עשר בלילה היו בקפה שישה לקוחות בלבד. במהלך הלילה אנשים נוספים באו והלכו. בר-און מסביר שהשמועה על המפגשים הליליים עוד לא עשתה לה כנפיים: “זה לא עובד כל כך בינתיים. אתה הרי לא נפגש עם אנשים לראשונה וישר אומרים לך ‘אני לא ישן טוב בלילה’. לשמחתי אני יכול לעמוד בהתחייבות שלי עם עצמי שפעם בשבוע אני פה ואני אמשיך עם זה”.
עוזי בר-און: “חשבתי על זה שאם אני ער בלילה, בטח יש עוד אנשים באיזור שערים בלילה ואין להם מה לעשות בשעות האלה. אז אם אנחנו ממילא ערים – בואו ניפגש”
בהדרגה, לצלילי שירי שנות השישים והשבעים שבקעו מהרמקולים, נמס הקרח והשתיקות הנבוכות מפנות את מקומן לשיחות חולין ערות.
אחד המשתתפים במפגש הלילי הפעם הוא רועי (שם בדוי). כשאני שואל אותו למה הוא לא מצליח להירדם בלילה, הוא מספר על פוסט טראומה שעמה הוא מתמודד: “היו ימים שלמים שלא יצאתי מהמיטה, התקפי חרדה עוצמתיים, בלי הפסקה. תחושת ריקנות כזאת שלא ניתנת למילוי, פשוט איבדתי כל עניין לקום”.
כיום, מספר רועי, מצבו טוב יותר. הוא יוצא מהבית, מטופל במרכז חוסן ומתאמן כמה פעמים בשבוע במרכז ההידרותרפי שבשער הנגב.
שירה (שגם היא בחרה להתראיין בשם בדוי) מספרת שרק עברה לכאן ממרכז הארץ, ושהיא עומדת להתחיל סטאז’ בדרמה תרפיה (שיטת טיפול שבה נעשה שימוש בתהליכי יצירה והבעה דרמטיים באמצעות כלים מתחום התיאטרון, המשחק והמופע).
בר-און והורוביץ מפליגים בסיפורים על ימיהם באפריקה. בר-און נזכר בעיניים בורקות בביקורו בדרום אפריקה ב-1994, שם היה עד לרגע ההיסטורי שבו הפך נלסון מנדלה לנשיא השחור הראשון של המדינה. הרחובות התמלאו באנשים חוגגים, הוא מספר, מלאי תקווה.
הדקות מתחלפות בשעות. תחת הכוכבים הרבים המנצנצים בשמיים, לקול הצרצרים המספקים מוזיקת רקע לילית לשיחה הקולחת, אני נפרד מהערים בלילה לשלום. אף שהגעתי לכאן כאאוטסיידר, הרגשתי אחד מהם. ולו רק ללילה אחד.
