קולותיהם של סטודנטים בצל המגפה. צילום: shutterstock

בין נק"ז לחל"ת: מצוקת הסטודנטים גוברת בצל הקורונה

סטודנטים במכללה מספרים על האתגרים שהביאה עמה המגפה, כשבמקביל הלימודים מתקיימים כסדרם. החל מהקשיים הכלכליים, דרך האתגר בשילוב עבודה ולימודים ועד החזרה לבית ההורים. אחד הסטודנטים: "אני מתחיל את החודש בלי כסף לאוכל, לסיגריות, בלי כלום. הקורונה דרדרה אותי לעוני ורעב"

"עברתי מדלת לדלת בניסיון למצוא עבודה, אפילו במאפייה, לא משנה לי", מספר יאן וסילבסקי, סטודנט לתקשורת במכללת ספיר, בן ה-28. "חצי שנה שאני מובטל, עברתי מספר ראיונות עבודה אך אף אחד לא מעוניין בסטודנט במשרה חלקית".

יאן עלה לארץ בגיל 16 מבלארוס לבדו, ואחרי שהשתחרר מהצבא משפחתו הצטרפה אליו. כיום הוא גר עמם בחריש. "ההורים שלי זקוקים לעזרה שלי כעולים חדשים, אבל אני גר איתם בגלל המצב התעסוקתי שלי", הוא אומר. לפני הקורונה עבד וסילבסקי בתור טכנאי מחשבים בצוות הסטודנטים של המכללה, והשכיר דירה בקיבוץ גבים הסמוך. כשהמגפה פרצה הוא הוצא לחל"ת, ולאחר מכן קיבל הודעה כי לא ימשיך במשרה. ברגע של מחסור באיש צוות קיבל שוב טלפון מהמנהלת לחזור לעבודה – אך אז כבר חזר להורים. במרחק של כ-100 קילומטרים מהמכללה וללא רכב פרטי, נאלץ לסרב לבקשה. מאז אפריל הוא מתקשה למצוא עבודה חדשה בתור סטודנט.

מנסה לשמור על אופטימיות. יאן וסילבסקי, מתוך הפייסבוק האישי שלו.

מנסה לשמור על אופטימיות. יאן וסילבסקי, מתוך הפייסבוק האישי שלו

משבר הקורונה פגע גם באוכלוסיית הסטודנטים. רבים מהם לא מצליחים לעמוד בתשלומי הלימודים, להשכיר דירה או אפילו להתקיים בכבוד – ונאלצים לחזור ולהישען על המשפחה. למעשה, סקר של התאחדות הסטודנטים הארצית מחודש ספטמבר מגלה כי 51% מהסטודנטים הם מחוסרי עבודה ו-13% מהם נאלצו לוותר על דירתם השכורה.

וסילבסקי בינתיים ממשיך את התשלומים על דירתו השכורה בגבים: בשל חוסר הוודאות והאפשרות שהלימודים יחזרו להוראה פרונטלית, הוא מנסה לשמור לעצמו את האפשרות לדירה קרובה למכללה. למרות הקושי, הוא מנסה לשמור על אופטימיות וגישה חיובית. "ההורים שלי חברים טובים שלי ואני מקיף את עצמי באנשים שאני מרגיש איתם נוח", הוא מספר. לאחר סיום הלימודים, הוא מקווה לעבור לעיר עם אפשרויות תעסוקה רבות כמו תל אביב, אך עדיין חושב כיצד יוכל לעזור להוריו למצוא את מקומם בארץ גם מרחוק.

בדומה ליאן, סטודנטים רבים נמצאים באי ודאות לגבי המשך חייהם. "חסכתי כסף לטיול בחו"ל שתכננתי לחופשת הסמסטר, אבל כל הכסף הולך בשביל לשרוד את הקורונה", מספר עומר (שם בדוי), סטודנט במכללה. "כל שקל שקיבלתי ממלגות כיסה את המינוס שגדל ועדיין לא קרוב להיסגר". עומר עבד בתור אחראי משמרת בבר בבאר שבע, וגם הוא הוצא לחל"ת. מסיבות בריאותיות אינו יכול לחפש עבודה חדשה ונאלץ לחזור לגור עם הוריו. "אני מתחיל את החודש בלי כסף לאוכל, לסיגריות, בלי כלום. הקורונה דרדרה אותי לעוני ורעב", הוא מתאר, ומוסיף כי החל למכור חפצים יד שנייה ולנסות לבקש החזרים כספיים מהיכן שניתן. עומר מוסיף כי מצבו הנפשי התדרדר, ולא היה יכול לעבור את התקופה הזו לולא התמיכה של הוריו. עכשיו, הוא אומר, הוא רק מנסה לשרוד את סיום התואר.

עומר: "חסכתי כסף לטיול בחו"ל שתכננתי לחופשת הסמסטר, אבל כל הכסף הולך בשביל לשרוד את הקורונה"

גם אלה שעובדים בתקופה הזו, מצליחים בקושי לשלב עבודה עם עומס המטלות והשיעורים המקוונים. הדר (שם בדוי), עובדת במאפייה בשדרות ולומדת במכללה גם היא, מספרת כי השכר שהיא מקבלת לא מספיק עבורה כדי להתקיים. "מצד אחד לא נותנים לי כמעט משמרות בגלל הלימודים, ומצד שני לא מוציאים אותי לחל"ת. המשכורת שלי מתחת למינימום", היא מספרת. "אני חיה אצל ההורים ונאלצת להישען עליהם, הבעיה שגם להם קשה".

"בהשכלה הגבוהה בישראל מתחילה להתפשט מגפה חברתית קשה, שבה רק החזקים שורדים", אמר שלומי יחיאב, יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית, בריאיון שנעשה עמו. לדבריו, נתוני הסקר שערכה ההתאחדות "צריכים לעורר את מקבלי ההחלטות בהשכלה הגבוהה ובממשלה. הפניית עורף לדור הצעיר כעת היא הפניית עורף לעתידה של ישראל".

סגור לתגובות.